תתחילו לספר סיפורים – הדרך החדשה להעביר מסר

רבות מדברים בעולם הפרסום על טשטוש הגבולות בין פרסום לבין תוכן ועל כך שבפרסום המודרני הכי חשוב זה לדעת לספר סיפור.  באמצעות סיפור נכון וטוב מותגים מצליחים לחדור את מחסום הציניות שמופעל כלפי מפרסמים לשבור את מסנן הפרסומות האוטומטי שרובינו כבר מפעילים על כל דבר ולעורר אהדה ובעקבותיה גם מודעות למותג. תראו למשל את מותג מזון הכלבים IAMS  שיצא עם מציג שני סרטים סופר מושקעים, 6 דקות ויותר ואפילו לא פעם אחת שמוזכר שם המותג או יתרונותיו, ומוקדשות כולן לסיפור שבין כלבים לבין בעליהם. אפילו שם הם נתנו #Dogumentary.

כשמדובר במותגים אז המעבר לתוכן הוא די מובן מאליו. אבל כאשר גופים ממשלתיים מסורתיים כמו משטרה עושים זאת זה אומר שמהפכת התוכן כבר מזמן כאן. משטרה היא בד”כ אחד הגופים היותר מושמצים במדינה, האזרחים לא מכירים את ובעבודה הסיזיפת שמבצעים השוטרים את המאמצים האדירים שהם משקיעים בשמירת הסדר הציבורי ושלום הציבור. בישראל החלו לאחרונה להיות משודרות סדרות תיעודיות המתארות את פעילות המשטרה ללא תיווך. גם בדרום אפריקה בחרו בדרך דומה. אך במקום תכנית טלוויזיה ערוכה ויקרה צרפו למשך ארבעה ימים את Lauren  Beukesסופרת עיתונאית ותסריטאית מפורסמת ומוערכת שהשתתפה בכל יום בפעילות של מחלקה אחרת של משטרת קייפטאון ותארה אותה בלייב בטוויטר ובפייסבוק, כך שהעוקבים יכלו לראות כל הזמן את השוטרים בפעולה ואת עבודתם.

הפעילות העלתה את חוות הדעת והתגובות החיוביות למשטרה מביקורת לאמתפיה ואפילו לשבחים ולבקשה להצטרף לכוחות ל96% . הציוצים והפוסטים של לורן זכו גם לחשיפה חיובית בעיתונות הארצית והשתמשו בה כמקור לכתבות.

אבל מה קורה עושים שדווקא פלטפורמות התוכן לא מאפשרות להעביר את מסר? חשוב ככל שיהיה. בית חולים בברזיל רצה להעלות את המודעות לסרטן ולבדיקה המוקדמת. הבעיה היא שבפייסבוק ובאינסטגרם לא ניתן להעלות תמונות של בחורות חשופות חזה ( או פטמות ליתר דיוק) אז הם הפכו את חסרון ליתרון והעלו דווקא תמונת של נשים שעברו כריתת שדיים וכבר אין להן פטמות כך שאין כל בעיה להראות את התמונות שלהן ברשתות.

לא חשוב מה אנחנו רוצים להגיד ואיפה להגיד את זה . הדבר הכי חשוב הוא הסיפור בו אנחנו עוטפים. הסיפור הנכון יכול להשיג עבורינו את המטרה: לזעזע, ליצור אמפתיה, אהדה. כמפרסמים עלינו קודם למצוא מה יעורר את הקהל שלנו ואח”כ לעטוף את המסר שלנו בסיפור הנכון. (ד”א מסתבר שאפילו לא תמיד צריך מסר)